חורי דנט בע"מ נ' שפוליאנסקי

החלטה

1.בפני בקשה לביטול החלטה מיום 23.4.13 במסגרתה חויבה הנתבעת בהוצאות בגין אי התייצבותה לדיון שנקבע לאותו מועד.

כמו כן ,הגישה התובעת בקשה למחיקת כתב הגנה שהגישה הנתבעת, וזאת על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 בשל אי קיום צו לגילוי מסמכים. לטענת התובעת, המכתב שנשלח ע"י התובעת בעניין אינו מהווה גילוי מסמכים ע"פ דין.

המדובר בשתי תביעות שאוחדו: תביעת התובעת כנגד הנתבעת בשל ליקויים ותקלות, לטענתה ,בציוד שהזמינה מהנתבעת ותביעה שטרית שהגישה הנתבעת כנגד התובעת בגין אי פירעון שטרות שנמשכו ע"י התובעת.

לצורכי נוחות תכונה התובעת בתביעה הכספית "התובעת", ואילו הנתבעת, היא התובעת בתביעה השטרית תכונה להלן: "הנתבעת".

2.ב"כ הנתבעת טענה בבקשה לביטול ההחלטה בדבר חיוב הנתבעת בהוצאות כי הופתעה לגלות שהתקיים דיון וכי מבירור שערכה התברר שהזימון נשלח לכתובת ב"כ הנתבעת המופיעה בתביעה השטרית ולא לכתובת משרדה בכפר יאסיף.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת בעניין. שתי התביעות אוחדו כאמור,בהסכמת הצדדים וזאת בהתאם להחלטת כב' הרשמת מיום 5.2.13. מהנתונים בתיק עולה כי הזימון לדיון נשלח לעו"ד מאהר חורי המופיע כמייצג הנתבעת בתביעה השטרית לכתובתו במרכז מסחרי אבו סנאן. העובדה שהנתבעת מיוצגת בשתי התביעות ע"י באי כוח שונים,אין בה כדי לפגוע בכך כי משנשלח זימון לבא כוחה באחד מהתיקים שאוחדו,הוזמנה הנתבעת כדין לדיון.

הואיל ושני התיקים אוחדו , לא ניתן לפטור את הנתבעת מאחריות לאי התייצבותה לדיון ולהוצאות שנגרמו לצד שכנגד בשל כך.

החיוב בהוצאות הוטל על הנתבעת עצמה. משקיים בא כוח נוסף המופיע בתיק כמייצג את הנתבעת,בוצעה המצאה כדין לנתבעת ולכן אין לבטל את ההחלטה מחמת הצדק.

מאחר שמדובר בחיוב בהוצאות בלבד ומשאין חולק כי לתובעת נגרמו הוצאות בשל התייצבותה לחינם לדיון שנקבע,אינני מוצאת מקום לבטל את ההחלטה.

מובהר כי ככל שהנתבעת מבקשת שכתבי בי-דין יישלחו בעתיד לבא כוח אחד בלבד מבין 2 באי כוחה,בשני התיקים,עליה לעדכן הכתובת למשלוח.

3.הבקשה למחיקת כתב ההגנה- אכן, בפסיקה ובספרות המשפטית כבר נקבע כי הדרישה להצגת גילוי מסמכים בתצהיר אינה דרישה פורמאלית גרידא, וכי על הצד שלא עמד בדרישת התקנות מוטלת החובה להגיש תצהיר נוסף ערוך כדין. ראו ספרו של א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית בעמ' 170: "בעניין אחד נקבע, כי התצהיר אינו עונה על דרישתן של התקנות; הוא אינו מנוסח כדרוש בטופס 11; מפורטים בו אומנם המסמכים המצויים בידי המשיבה (סעיף 1 לטופס), אך לא נזכרים בו מסמכים שהיו בחזקתה ואינם עוד (סעיף 2 לטופס), ולא הוצהר בו, כי אין בידי אדם אחר מטעם המשיבה מסמכים נוספים (סעיף 3 לטופס). בסופו של דבר, לא נמחקה התובענה, בכפוף להגשת תצהיר כדין על- ידי המשיבה בתוך המועד שנקבע"

יחד עם זאת, סעד של מחיקת כתב טענות בהתאם להוראות תקנה 122 לתקנות הוא סעד חריף שבית המשפט נזהר מלנקוט בו. בית המשפט ייעתר לסעד הדרסטי של מחיקה רק אם השתכנע שבפניו בעל דין הנמנע ממתן תשובות בשל זלזול מופגן בבית המשפט ובנסיבות שבהן לא ראוי שיעבור על כך לסדר היום.

ראה לעניין זה דברי כב' השופט מצא בע"א 6528/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור וייצוא עצים בע"מ ואהרון וקסלמן, פ"ד נו (4) 817 בעמ' 823:

"מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [6], בעמ' 436 – 435). אך אם נוכח בית המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית המשפט, עשוי בית המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך."

וראה ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר(קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו (3)793, 800 נקבע כי מחיקת כתב הגנה היא סנקציה חמורה למדי, ועל כן נזהר ביהמ"ש מלנקוט בה:

"מכל מקום, הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה-בשל אופייה הדרסטי - בית משפט לא ינקוט בה אלא אם שוכנע שכלו כל הקיצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו."

אין בהתנהלות הנתבעת משום אינדיקציה לזלזול מופגן בבית המשפט: במענה למכתב הנוסף ששלח ב"כ התובעת לב"כ הנתבעת לאחר הדיון ביום 23.4.13, הגיבה ב"כ הנתבעת במכתב גילוי מסמכים. אמנם,הגילוי לא ניתן בתצהיר ,אולם, עצם משלוח המכתב מעיד כי בכוונת הנתבעת לקיים את החלטת בית המשפט. ב"כ הנתבעת הביעה נכונות להמציא את גילוי המסמכים בתצהיר במסגרת תגובתה זו, וטענה כי לתגובתה מצורף תצהיר ערוך כדבעי.

לא מצאתי כי התצהיר צורף לתגובה, ועל כן אני מורה לב"כ הנתבעת להעבירו לתובעת לאלתר.

לאור האמור,2 הבקשות נדחות.